ניכוי אישי בשל תשלומים לביטוח לאומי- סעיף 47 לפקודת מס הכנסה

בחוק ביטוח לאומי קיימים שלושה סוגים של מעמדות לעניין חיוב בדמי ביטוח לאומי ומס בריאות:

  1. עצמאי.

  2. עובד (שכיר).

  3. לא עובד ולא עצמאי.

חיוב בדמי ביטוח לאומי ומס בריאות נעשה לפי מדרגות, כאשר:

  1. מדרגה ראשונה- עד סכום של 60% מהשמ"ב (השכר הממוצע במשק). מדובר במדרגה של 5,678 ₪ לחודש, נכון לשנת 2016.

  2. מדרגה שנייה- מעל סכום של 60% מהשמ"ב (5,678 ₪ לחודש) ועד להכנסה המרבית החייבת בדמי ביטוח לאומי ומס בריאות (43,240 ₪ לחודש).

 

ס' 47א לפקודת מס הכנסה קובע כי בגין תשלום למוסד לביטוח לאומי בשל הכנסה שאינה הכנסת עבודה, יותרו בניכוי 52% מהסכום ששולם, למעט תוספת לפי ס' 364א לחוק הביטוח הלאומי.

 

למעשה- על כל חיוב בדמי ביטוח על הכנסה שאינה הכנסת עבודה (ביטוח לאומי עצמאי וביטוח לאומי לאדם שאינו עובד ואינו עצמאי) וללא מס בריאות- יותרו בניכוי 52% מהסכום ששולם לביטוח לאומי, למעט רכיבי ריבית, הפרשי הצמדה וקנסות, אך לרבות קרן של שנים קודמות (ללא הגבלה של מספר השנים).

 

המונח "תוספת" שממעטים מהיכולת לדרוש בניכוי זה אותם ריבית, הפרשי הצמדה וקנסות.

 

במידה ומתקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי בגין דמי ביטוח ששולמו- 52% מההחזר יש לרשום כהכנסה.

 

דוגמה להמחשה:

לראובן יש בשנת 2016 הכנסה בסך 8,000 ש"ח. באותה השנה הוא שילם את התשלומים הבאים למוסד לביטוח לאומי:

1,000 ש"ח- קרן ביטוח לאומי בגין שנת 2014.

2,000 ש"ח- קרן ביטוח לאומי בגין 2015.

700 ש"ח- מס בריאות בגין 2015.

1,500 ש"ח- ביטוח לאומי בגין 2015 כשכיר.

300 ש"ח- קנסות בגין 2014.

200 ש"ח- ריבית והפרשי הצמדה בגין 2014.

 

יותר לו בניכוי 52% מהסכומים ששילם עבור הקרן ביטוח לאומי בשנת 2014 (1,000 ₪) ועבור הקרן ביטוח לאומי בשנת 2015 (2,000 ₪).