דיבידנד, ריבית והפרשי הצמדה

דיבידנד- אין הגדרה בפקודה מהו דיבידנד, אבל לפי חוק החברות מדובר בכל נכס שניתן לבעלי המניות מכוח היותם בעלי מניות.

בחוק החברות ישנם שני מבחנים לחלוקת רווח- מבחן הרווח (יתרת העודפים בשנתיים האחרונות) ומבחן חדלות הפירעון (אם בעקבות חלוקת הדיבידנד יש סכנה להיות החברה בבעיה של עסק חי).

מועד אירוע המס- דיבידנד הוא חריג- ממוסה על בסיס מזומן (לא משנה אם החברה מדווחת לפי בסיס מזומן או בסיס מצטבר)- במועד החלוקה ולא במועד ההכרזה.

שיעור המס בגין דיבידנד- יחיד- בעל מניות רגיל- 25%, בעל מניות מהותי- 30%- ס' 125ב לפקודה. 

בעל מהיות מהותי- אם מחזיק 10% ומעלה מהון המניות של החברה.

חבר בני אדם- אם המחלקת היא חברה שמוסתה בישראל (ס' 126)- אין מס על דיבידנד. אם המחלקת היא חברת חוץ- יש מס בשיעור של 25%.

הרציונל- למנוע כפל מס, שכן חברה ששילמה מיסים בישראל כבר שילמה מיסים על רווחיה.

סעיף 126(ב)- דיבידנד יהיה פטור ממס בידי חברה ישראלית רק אם מקורו בחברה אשר חויבה במס בגין הרווח המחולק. כלומר- מדובר בהכנסה שדווחה לרשויות המס בישראל ע"י החברה המחלקת. לא די בכך שהחברה הישראלית היא המחלקת, כיוון שיכול להיות שהמחלקת הישראלית פטורה ממס (מכל סיבה שהיא- נניח בגין הכנסות ממוסד קבע בחו"ל שלא חייבות במס בישראל מכוח אמנה).

אם המחלקת היא תושבת חוץ ושילמה מס מלא בחו"ל והמקבלת היא ישראלית- הדיבידנד חייב במס בידי החברה הישראלית, כפוף לאמנות מס. שיעור המס- 25%. זוהי ההכנסה היחידה אצל חברה שלא ממוסה בשיעור מס חברות- נכון לשנת 2016 מדובר באותו שיעור מס, אך לא כך הוא הדבר בכל שנה. לדוגמא ב-2015 שיעור מס החברות היה 26.5%, ואילו שיעור המס על הדיבידנד היה 25%.

  • החברה המקבלת משפחתית והמחלקת חברה ישראלית- רואים את הנישום המייצג של החברה המשפחתית ולכן ימוסה לפי שיעור מס של יחיד- 25% / 30%.

  • חברת חוץ מחלקת לחברה משפחתית- לפי שיעור מס של יחיד- 25% / 30%.

  • ישראלית מחלקת לחברת חוץ- סעיף 4א(10) קובע את כלל מקום הפקת ההכנסה לגבי דיבידנד- מקום מושבו של חבר בני האדם משלם הדיבידנד. כלומר- ההכנסה הופקה בישראל.

תושב חוץ ממוסה בישראל אם ההכנסה הופקה בישראל, וזהו המקרה שלנו.

דרך המיסוי היא בדרך של ניכוי במקור- חברה ישראלית שמחלקת דיבידנד לחברה תושבת חוץ חייבת לנכות מס במקור. שיעור ניכוי מס במקור במקרה זה- הכלל הוא 25%, אבל בהתאם לאמנות זה פחות- כ- 5%.

דוגמא נוספת לניכוי מס במקור- מכירת ני"ע חייבת במס רווח הון בשיעור של 25%, ובמקרה זה הבנק מנכה ללקוחו את המס בגין רווח ההון.

 

 

ריבית- ההגדרה לריבית היא תשלום עבור שימוש בכסף כפונקציה של זמן.

פס"ד צימרמן- אדם תבע בעל דוכן של מפעל הפיס בגין אי תשלום בזמן של פרס הזכייה. לבסוף הזכייה התקבלה עם ריבית, ונשאלה השאלה- מה דין הכנסת הריבית?

נציין כי באותם ימים הכנסה ממפעל הפיס הייתה פטורה ממס (כיום סעיף 2א ממסה הכנסה זו).

הזוכה כאילו נתן הלוואה לבעל הדוכן, כי הוא קיבל פיצוי על חלוף הזמן.

ביהמ"ש פסק כי אכן יש פה הכנסה ממקור 2(4) כי זה מהווה פיצוי על חלוף הזמן.

דוגמא- אדם קנה דירה ב- 20 מיליון ₪ מחברת נדל"ן ושילם תשלום ראשון, והתשלום השני התעכב. לכן שולמה גם ריבית (פיצוי מוסכם). חברת הנדל"ן תדווח על הכנסות הריבית כ- 2(1) או 2(4)? התשובה- 2(1)- יש פה הכנסה הכרוכה בעסק- הכנסה אינטגראלית.

 

הפרשי הצמדה- חברה שמקבלת הכנסות מהפרשי הצמדה- האם זו הכנסה החייבת במס? לכאורה ניתן לטעון שלא שכן כוח הקנייה לא השתנה, אלא פשוט הייתה התאמה למדד.

חוק התיאומים כבר אינו בתוקף היום, ולכן הכנסות מהפרשי הצמדה חייבות במס כמו ריבית.

לגבי יחיד יש פטור- הכנסות מהפרשי הצמדה של פיקדון שהופקד בבנק בידי יחיד חייבים במס.

בידי חברה זה חייב במס- 2(1) אם זה אינטגראלי (למשל- בנק/חברת נדל"ן) או 2(4).

הפרשי הצמדה מדווחים לפי בסיס הדיווח של הנישום- מצטבר או מזומן.

לעומת זאת- הפרשי שער- ס' 8ג קובע כי הדיווח הינו לפי בסיס מצטבר גם אם הנישום מדווח לפי בסיס מזומן.

 

שיעורי המס של יחיד בגין ריבית והפרשי הצמדה- ס' 125ג- אם הנכס צמוד במלואו- המדד פטור ממס והריבית חייבת ב- 25%. אם הנכס אינו צמוד למדד- שיעור המס הכולל הינו 15%.

ישנם מקרים חריגים בהם המחוקק קבע כי היחיד ימוסה בשיעור מס שולי רגיל-

  • כאשר הריבית היא ממקור 2(1)- הכנסה מעסק.

  • אם נתבעו הוצאות ריבית בשל הנכס שעליו משולמת הריבית. דוגמא- אם היחיד לקח הלוואה ונתן הלוואה לחבר שלו בריבית גבוהה יותר מזו שהוא משלם לבנק- במקרה זה אם נתבעו הוצאות הריבית שהיחיד שילם לבנק- כל ההכנסה תהיה חייבת בשיעור מס שולי.

  • אם הנישום כבר תבע את הוצאות הריבית הוא לא יכול לחזור בו והוא יחויב בשיעור מס שולי.

  • אם היחיד מקבל ריבית מחבר בני אדם שהוא בעל מניות מהותי בו.